הטיול שלי בסינגפור

סינגפור הייתה בשבילי חוויה מטורפת - כמו לקפוץ ישר לתוך סרט מדע בדיוני. מהרגע שנחתתי, הרגשתי שאני בעולם אחר לגמרי. העיר-מדינה הזו היא כמו מעבדה חיה של העתיד. אני, שתמיד חיפשתי את השילוב המושלם בין טכנולוגיה מתקדמת למסורת אסייתית, מצאתי כאן בדיוק את מה שחיפשתי. בתור נווד דיגיטלי, התאהבתי באפשרויות העבודה המטורפות - אינטרנט מהיר בכל מקום (אפילו במטרו!), אבל מצד שני התרסקתי מהמחירים הגבוהים. מה לעשות, שווה את זה.

נמל התעופה צ'אנגי - הטוב בעולם

כשנחתתי בנמל התעופה צ'אנגי, פשוט לא האמנתי למראה עיניי. חשבתי שאני מגיע לשדה תעופה רגיל, אבל מצאתי את עצמי בתוך פארק שעשועים ענק. אני לא מגזים כשאני אומר שבילתי שם קרוב לחמש שעות רק בגלל שלא הצלחתי להפסיק לחקור את המקום. זה לא סתם שדה תעופה - זה חוויה בפני עצמה, ועכשיו אני מבין למה הוא מקבל כל שנה את התואר "נמל התעופה הטוב בעולם".

התגלית הכי גדולה שלי הייתה ה-Jewel Changi Airport. עמדתי שם כמו ילד קטן, מהופנט ממפל המים הענק שנשפך מהתקרה - 40 מטר של מים שזורמים לתוך גן טרופי מטורף. החלטתי לנסות את רשת הטיפוס (כן, יש שם רשת טיפוס בשדה תעופה!), הלכתי לאיבוד במבוך המראות, וסיימתי באחד מגני הפרפרים. כשגיליתי שיש גם בריכה על הגג, פשוט נשברתי מצחוק - זה כבר יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי. בסוף הייתי צריך לרוץ לשער העלייה למטוס כי פשוט שכחתי מהזמן.

מרינה ביי - הסמל של סינגפור המודרנית

מרינה ביי היה המקום שבו בזבזתי את רוב הזמן שלי בסינגפור - ובצדק. זה המקום שבו סוף סוף הבנתי על מה כל ההייפ סביב סינגפור. ביליתי שם ימים שלמים, מסתובב בין הבניינים העתידניים, הגנים המופלאים והאטרקציות המטורפות. כל פעם מחדש גיליתי משהו חדש, ועדיין הרגשתי שיש עוד המון לראות.

מרינה ביי סנדס - האייקון הארכיטקטוני

הרגע שבו ראיתי לראשונה את מרינה ביי סנדס נחרט לי בזיכרון. עמדתי שם עם הפה פתוח, מסתכל על שלושת המגדלים הענקיים עם "הספינה" שמונחת עליהם, וחשבתי לעצמי - איך בכלל מישהו חשב על עיצוב כזה? זה נראה כמו משהו שיצא ממשחק מחשב. הבריכה האינסופית המפורסמת על הגג היא ב-57 קומות מעל הקרקע, אבל לצערי גיליתי שהיא פתוחה רק לאורחי המלון (והמחירים שם? אל תשאלו). אז עשיתי מה שכל תייר חכם עושה - עליתי לסיפון התצפית ולבר על הגג. שתיתי קוקטייל שעלה לי הון תועפות, אבל הנוף? שווה כל שקל.

גני המפרץ - טבע בגרסה עתידנית

Gardens by the Bay היה בשבילי שיא החוויה בסינגפור. כשהגעתי לשם בפעם הראשונה, פשוט לא הצלחתי להאמין שמה שאני רואה הוא אמיתי. העצים המלאכותיים הענקיים האלה, ה-Supertrees, נראים כמו משהו מסרט אוואטר. אז התחלתי לחקור וגיליתי שהם לא סתם קישוט - הם אוספים מי גשם, מייצרים חשמל מהשמש ומשמשים כמערכות אוורור לחממות. בלילה נשארתי למופע האורות והצלילים - עמדתי שם על הגשר התלוי בין העצים, הכל נצבע בצבעים מטורפים, ופשוט הרגשתי שאני בסרט מדע בדיוני.

אבל הדבר שהכי סחף אותי היה החממה של יער העננים. נכנסתי פנימה ונדהמתי - מפל ענק של 35 מטר זורם בתוך הבניין! טיפסתי במעלה הגשרים התלויים דרך הערפל המלאכותי, והרגשתי כמו חוקר בג'ונגל אבוד. ב-Flower Dome ראיתי פרחים שלא חלמתי שקיימים, אבל יער העננים? זה משהו אחר לגמרי. בזבזתי שם שעות, הסתובבתי בין הצמחים הטרופיים, וכל פעם מחדש נעצרתי להסתכל על המפל המדהים הזה.

החוקים המפורסמים של סינגפור

אוקיי, אז כאן מגיע החלק המשעשע - החוקים המפורסמים של סינגפור. לפני שהגעתי, כולם הזהירו אותי: "אל תלעס מסטיק!" חשבתי שהם מגזימים, אבל לא, זה אמיתי בהחלט. בסינגפור אסור למכור, לייבא או אפילו ללעוס מסטיק (אלא אם יש לך מרשם רפואי - כן, מרשם למסטיק!). שמעתי שהעונש על זריקת מסטיק ברחוב יכול להגיע לקנס של אלפי דולרים. אז מה עשיתי? פשוט לא הבאתי מסטיק.

אבל זה רק ההתחלה. גיליתי שאסור לאכול או לשתות ברכבת התחתית - הקנס? עד 500 דולר! נכנסתי פעם לתחנה עם בקבוק מים ביד, וראיתי את כולם מסביב מסתכלים עליי. החזרתי אותו מהר לתיק. אסור להאכיל ציפורים (מישהו רוצה לשמוע על היום שבו כמעט קיבלתי קנס בגלל שזרקתי פירור לחם?), אסור לעשן כמעט בשום מקום ציבורי, ואפילו אסור להתחבר לרשת Wi-Fi של מישהו אחר בלי רשות. בהתחלה זה הרגיש מוגזם, אבל אחרי כמה ימים הבנתי - בזכות החוקים האלה סינגפור היא אחת הערים הכי נקיות, מסודרות ובטוחות שראיתי בחיי.

השכונות האתניות - מסע בין תרבויות

מה שהפתיע אותי בסינגפור זה שלמרות כל המודרניות המטורפת, העיר עדיין שומרת על המורשת התרבותית שלה באדיקות. אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות היה פשוט להסתובב בין השכונות האתניות השונות - כל אחת מהן הייתה כמו מסע לעולם אחר.

צ'יינה טאון - הלב הסיני

צ'יינה טאון של סינגפור זה סיפור אחר לגמרי. פשוט הלכתי לאיבוד שם בין הרחובות הצרים וחנויות התרופות המסורתיות. הריחות, הצבעים, הרעש - הכל הרגיש כל כך אותנטי. הגולה על הכותרת הייתה הביקור במקדש שן הבודהה (Buddha Tooth Relic Temple). נכנסתי לבניין הענק הזה בן חמש קומות, וגיליתי שלפי המסורת יש שם שן של הבודהה עצמו! עמדתי שם בין עשרות הנזירים בגלימות הכתומות, שומע את התפילות המונוטוניות, ופשוט הרגשתי שאני במקום אחר לגמרי, למרות שאני בלב העיר הכי מודרנית באסיה.

ליטל אינדיה - פיסת הודו בלב סינגפור

המעבר לליטל אינדיה היה כמו טלפורטציה להודו. פתאום, מהעיר המסודרת והסטרילית, נכנסתי לעולם של צבעים, ריחות ורעש. הרגשתי שכל החושים שלי נדלקו בבת אחת. הסתובבתי בין השווקים התוססים, קניתי תבלינים שאני לא בטוח מה לעשות איתם (אבל הם נראו מדהים!), מיששתי בדים צבעוניים ואכלתי את הדוסה הכי טעימה שטעמתי בחיי. אבל השיא היה מקדש סרי וירמאקלימאן - נכנסתי לשם בלי הרבה ציפיות וגיליתי עולם ומלואו של פסלי אלים צבעוניים. המקום היה כל כך שונה מכל מה שראיתי בסינגפור עד עכשיו, שפשוט עמדתי שם והתפעלתי מהניגודים המטורפים בעיר הזו.

קמפונג גלאם - הרובע המוסלמי

בקמפונג גלאם הרגשתי כמו במזרח התיכון. מסגד הסולטן עם הכיפה הזהובה שלו שולט על האזור, ואני עמדתי שם כמו כל תייר אחר וצילמתי אינסוף תמונות. אבל מה שבאמת אהבתי זה פשוט להסתובב ברחובות הקטנים, להיכנס לחנויות הבדים המסורתיות, לשבת בבית קפה ערבי קטן ולשתות תה עם נענע. רחוב חאג'י ליין היה הפתעה מדהימה - מי היה מאמין שארמון קניות בוטיקים היפסטרי יכול להתקיים ממש ליד מסגד היסטורי? קניתי שם כמה בגדים מעצבים מקומיים וישבתי בבית קפה מגניב ששילב קפה מעולה עם אמנות רחוב צבעונית. זה סינגפור בקליפת אגוז - מסורת ומודרניות בשילוב מושלם.