הסיפור שלי

המסע שלי התחיל בשנת 2022. הייתי אז בן 26, עם עבודה יציבה בתחום ההייטק, דירה בתל אביב, ושגרה שהתחלתי להרגיש שהיא חונקת אותי. תמיד היה לי חלום לטייל בעולם, לא סתם טיול של שבועיים או חודש, אלא לחיות בחו"ל, להכיר תרבויות מקרוב, לטעום את האוכל האותנטי, ללמוד שפות ולפגוש אנשים מרחבי העולם.

יום אחד, אחרי יום עבודה ארוך וישיבה שנמשכה יותר מדי זמן, מצאתי את עצמי בוהה מחלון המשרד וחושב - "אני יכול לעשות את העבודה הזו מכל מקום בעולם". הרי אני עובד מרחוק כבר תקופה, אז למה לא לנצל את זה? למה לא לעבוד כשהנוף ממולי הוא חוף בתאילנד או הרים בגיאורגיה?

לקח לי שלושה חודשים להתכונן. מכרתי את רוב החפצים שלי, השכרתי את הדירה, סגרתי כמה חשבונות, ארזתי תרמיל עם הדברים החשובים באמת, והכי חשוב - בדקתי והבטחתי שהאינטרנט ביעדים שלי יהיה מספיק טוב בשביל לעבוד. באוגוסט 2022 עליתי על טיסה לכיוון בנגקוק, תאילנד, עם בטן מלאת פרפרים וחיוך שלא ירד לי מהפנים.

המעבר לחיים כנווד דיגיטלי לא היה פשוט בהתחלה. היו אתגרים: לפעמים האינטרנט לא עבד כמו שציפיתי, הבדלי השעות גרמו לי להתעורר מוקדם מאוד או לעבוד עד מאוחר בלילה, והיו רגעים של געגוע למשפחה ולחברים. אבל מהר מאוד הבנתי שהיתרונות שווים הרבה יותר.

אחד הדברים הכי טובים בחיים הנוודיים הוא החופש לבחור איפה אני רוצה להיות. כשמזג האוויר הופך להיות קר מדי בגיאורגיה, אני יכול פשוט לקנות כרטיס טיסה לויאטנם. כשאני רוצה להתמקד בעבודה אינטנסיבית, אני מחפש יעד עם קהילת נוודים טובה ומרחבי עבודה משותפים נוחים. וכשאני רוצה לנוח ולהתאושש, אני בוחר באיים שקטים עם חופים מדהימים.

יום עבודה טיפוסי עבורי מתחיל בארוחת בוקר מקומית - אולי חאצ'אפורי בגיאורגיה או פאד תאי בבנגקוק. אני נוהג לעבוד בין 6-8 שעות, לפעמים בבית הקפה המקומי, לפעמים במרחב עבודה משותף, ולפעמים אפילו בחוף. אחרי העבודה, העולם פתוח בפניי - אם זה טרק בהרים, שיעור בישול מקומי, צלילה בים, או פשוט שיחה עם מקומיים או נוודים אחרים.

כמובן שלא הכל מושלם. יש ימים של בדידות, יש קשיים לוגיסטיים, ויש את האתגר המתמיד של איזון בין עבודה לבין הרצון לחקור ולטייל. אבל אני לומד כל הזמן איך לשפר את האיזון הזה, ואחרי כמעט שלוש שנים כנווד דיגיטלי, יש לי מערכת שעובדת טוב עבורי.

המסע שלי לימד אותי הרבה - על העולם, על אנשים, ובעיקר על עצמי. הנה כמה תובנות שלמדתי בדרך:

לצאת מאזור הנוחות זה בסדר. למעשה, זה הכרחי לצמיחה אישית. כל פעם שהרגשתי לא נוח - בין אם זה בגלל שניסיתי לתקשר בשפה שאיני דובר, או כשניווטתי בעיר זרה לגמרי - למדתי משהו חדש על עצמי.

להסתגל זה המפתח. התוכניות לא תמיד מתממשות כמו שציפינו. למדתי להיות גמיש ולהסתגל לשינויים במקום להילחם בהם. אם חיבור האינטרנט לא עובד טוב, אולי זה הזמן לנצל את היום לסיור בעיר. אם מזג האוויר לא מתאים לטיול שתכננתי, אולי זו הזדמנות לגלות מוזיאון מעניין.

החיים האמיתיים קורים מחוץ למסך. למרות שאני עובד דרך המחשב, הקפדתי לא לבזבז את כל הזמן שלי מול המסך. החוויות האמיתיות קורות כשאתה יוצא החוצה, מדבר עם אנשים, טועם אוכל חדש ורואה מראות שלא חלמת עליהם. התמונות יפות, אבל לא משתוות לחוויה האמיתית.

הפשטות היא מפתח. אחד הדברים המשמעותיים שלמדתי הוא ערך הפשטות. כשאתה חי מתוך תרמיל, אתה מבין מהר מאוד כמה מעט באמת צריך בשביל להיות מאושר. החוויות והזיכרונות שווים הרבה יותר מחפצים.

אחד הדברים המפתיעים במסע שלי היה גילוי קהילת הנוודים הדיגיטליים המדהימה שקיימת בכל רחבי העולם. פגשתי אנשים מדהימים - מפתחים, מעצבים, כותבים, יזמים, מורים - כולם חולקים את אותה תשוקה לחופש ולחקר העולם.

בכל מקום שהגעתי אליו, מצאתי קהילה שקיבלה אותי בזרועות פתוחות. ישבנו במרחבי עבודה משותפים, חלקנו טיפים על מקומות מומלצים, עזרנו זה לזה עם אתגרים טכניים, ואפילו יצרנו שיתופי פעולה מקצועיים מרתקים.

למדתי שהנוודות הדיגיטלית אינה רק סגנון חיים, היא תנועה עולמית שצוברת תאוצה. יותר ויותר אנשים מבינים שהם יכולים לחיות חיים שונים, לאזן בין עבודה לבין הגשמת חלומות, ולא לדחות את ההרפתקאות לימי הפנסיה.

אחרי שלוש שנים של נוודות, אני עדיין מרגיש שיש לי הרבה מה לחקור ולגלות. יש מדינות רבות שאני חולם לבקר בהן, תרבויות שאני רוצה להכיר, והרפתקאות שעוד מחכות לי.

בלוג זה הוא הדרך שלי לחלוק את המסע שלי, לתת השראה לאחרים שאולי חולמים על חיים דומים, ולתעד את החוויות והלקחים שאני צובר בדרך. אני מקווה שהסיפורים והטיפים שלי יעזרו לאחרים להעז לחלום בגדול ולהגשים את החלומות שלהם.

אני לא יודע בדיוק לאן הדרך תוביל אותי, וזה בדיוק מה שמרגש אותי. כל יום הוא הרפתקה חדשה, וכל יעד הוא הזדמנות ללמוד, לצמוח ולחוות את העולם המדהים שלנו.